המסכת נסגרה, והשולחנות נערכו

מסכת לא נגמרת בערב אחד. היא נבנית חודשים ארוכים, בסדרי בוקר ובסדרי ערב, דף אחרי דף. בשבט הגיע הרגע לציין אותה, בטקס סיום מסכת לבחורים שסיימו. חלק מהם הגיעו לדף האחרון אחרי שנתקעו לא פעם בדרך.

רב הישיבה שליט״א פתח בדברי חיזוק לפני הבחורים, על הדרך הארוכה שעברו ועל הכוח שיש בסיום של משהו שהתחלת. דברים כאלה נשמעים אחרת כשמי שמקשיב יודע בדיוק כמה זה עלה לו. הוא דיבר על הסיום כעל נקודת התחלה.

ואז חולקו התעודות. תעודת הערכה ממוסגרת לכל בחור שסיים, אחת אחת, ובית המדרש מחא כפיים לכל אחד. תעודה ממוסגרת אומרת לבחור שראו אותו, ושראו גם את השעות שאף אחד לא ספר.

אחר כך התיישבו כולם לסעודה חגיגית. בחורים ואנשי צוות חלקו את אותם שולחנות ואת אותה שמחה, והשיחה חזרה שוב ושוב לסוגיות שנלמדו בדרך. היו שירים, היו חיבוקים, והיו בחורים שלא הפסיקו לחייך.

ובחורים שכבר סיימו אחת, מתחילים לדבר על המסכת הבאה. ומהקהל, כמה חברים כבר מחפשים חברותא למסכת משלהם.