שמונה ימים ושולחן אחד במרכז בית המדרש

בימי החנוכה, כל מי שנכנס לבית המדרש עבר ליד אותו שולחן. עליו חיכו פרסי מבצע החנוכה, גאדג׳טים ומוצרי אלקטרוניקה, בדיוק במקום שבו כולם יכולים לראות אותם.

הפרסים לא הוסתרו בארון עד הרגע האחרון. הם עמדו שם לאורך כל המבצע, והכניסו לבית המדרש ציפייה שליוותה את הבחורים בסדרים ובין סדר לסדר. בכל הפסקה נעצרו לידם כמה בחורים, התווכחו מה הכי שווה, וחזרו לספסל.

מבצע כזה משנה את הקצב של הימים. בחורים מדברים עליו בהפסקות, מעודדים זה את זה, ומחכים לרגע שבו יתברר מי זוכה במה.

סביב שולחן הפעילות התכנסו הבחורים יחד, ואחד מהם החזיק חנוכיית עץ. החג נכנס לבית המדרש עצמו, ולא לפינה נפרדת בצד. הנרות של הערב כבר חיכו.

הצוות ליווה את המבצע לאורך כל הימים, עקב אחרי ההתקדמות ועודד את מי שהיה צריך דחיפה קטנה. כל יום של חנוכה הוסיף עוד קצת מתח, ועוד קצת שמחה.

אותו בית מדרש שבו לומדים כל השנה הוא גם המקום שבו חוגגים. ובחנוכה, כשהנרות דולקים, קשה להפריד בין השניים.