שקשוקה בסיר ברזל ויום שלם בעין נון

יש טיולים שנמדדים בקילומטרים. הטיול של כיתה יא לעין נון נמדד בזמן שלוקח לסיר ברזל להתחמם על הגחלים. הבחורים ידעו מראש שהיום הזה לא ממהר לשום מקום.

הבחורים הדליקו מדורה, וכשהגחלים היו מוכנות הונח עליהן הסיר. בתוכו התבשלו חביתה ושקשוקה, ולצידו נאפה לחם ישר על האש. בישול כזה מלמד סבלנות, והבחורים התחלפו סביב המדורה עד שהכול היה מוכן. כל כמה דקות הרים מישהו את המכסה, בדק, והחזיר.

מי שלא עמד ליד האש עבד ליד השולחן: חתך ירקות, סידר כלים והכין את המקום לארוחה. אף אחד לא חיכה שיקראו לו.

הארוחה סביב שולחנות הפיקניק הייתה הלב של היום. לחם חם, שקשוקה מהסיר, וכיתה שלמה שיושבת ואוכלת את מה שהכינה בעצמה. מתברר שאוכל שבישלת בעצמך טעים יותר, גם כשהלחם יצא קצת שרוף.

אחרי האוכל נשאר זמן חופשי ליד המים. חלק מהבחורים ירדו למים, אחרים נשארו לשבת עם החברים על הגדה, והיום המשיך בקצב שלו עד הדרך חזרה. הגחלים כבו לאט, בדיוק בקצב של היום.