בשבילי הגליל ובתוך הנהר - הטיול השנתי

נעליים מאובקות, תיקים על הגב, והצוות בתוך הקבוצות. כך נפתח באדר הטיול השנתי של הישיבה, בהליכה בשבילי הגליל ובוואדיות שבין הסלעים והצמחייה. השעות הארוכות האלה בשביל הן המקום שבו חברויות נבנות בלי שמישהו מתכנן אותן.

משם ירדו כולם למים. רפטינג וקיאקים בנהר, משוטים שנכנסים לקצב אחד, וגילוי מהיר שסירה לא זזה כשכל אחד חותר לכיוון אחר. בחורים ואנשי צוות באותה סירה, ממש, ויוצאים ממנה רטובים ומחייכים. ההתחלה הייתה מבולבלת, ובסוף כבר חתרו בתיאום.

בנקודת תצפית לאורך הדרך נעצרה הקבוצה ליד דגל ישראל ואנדרטה. רגע שקט בתוך יום שכולו תנועה, מול הנוף הפתוח של הגליל. מישהו סיפר על המקום, והקבוצה הקשיבה בשקט.

בערב התיישבו כולם לארוחה חגיגית באולם. רגליים עייפות, סיפורים מהדרך שכולם מספרים באותו זמן, ושולחן משותף שהתברר כחלק מהטיול בדיוק כמו השביל. אנשי הצוות ישבו בין הבחורים, בלי שולחן נפרד.

את הטיול חתמה הליכה בנחל צלמון, עוד כמה קילומטרים משותפים של מים וירק לפני החזרה לישיבה. והחבורה שחזרה לישיבה כבר ידעה לחתור ביחד, גם מחוץ לסירה.