שעה של שקט לפני ימי הדין

רגע לפני שהתחיל, עוד נשמעו ספסלים זזים ושיחות אחרונות. ואז השתתק בית המדרש.

לקראת הימים הנוראים התכנסה מליאת התלמידים לשעה של חיזוק. השורות התמלאו אחת אחרי השנייה, והישיבה כולה ישבה באותו חדר, בשעה אחת. מי שבדרך כלל יושב מאחור מצא הפעם מקום קרוב יותר.

רב אורח שליט״א עמד בפתח ההיכל ונשא דברים על המשמעות של ימי הדין, ועל ההזדמנות לפתוח דף חדש. בית מדרש מלא יודע להיות שקט מאוד כשהוא רוצה לשמוע, וזה היה אחד הרגעים האלה. אף אחד לא הציץ בשעון.

אחריו דיבר גם מרצה נוסף, שעמד קרוב לבחורים ופנה אליהם ישירות, בשפה שלהם. שני קולות שונים, שנגעו באותו עניין עצמו כל אחד בדרכו. הבחורים שאלו, הגיבו, והשיחה הפכה לרגע למשהו אישי.

הימים הנוראים לא נכנסים ללב בשתי דקות לפני התפילה. לכן עצרו כאן את סדר היום ופינו שעה שלמה, כדי שכל בחור יגיע לתפילות כשהוא כבר יודע מה הוא מבקש. ואחרי השעה הזאת, כשנפתחו הגמרות, היה בחדר שקט אחר.