ביליארד, טניס שולחן ותעודה אחת מול כל הכיתה

הרגע שכולם זכרו מהבוקר בבית שאן הגיע דווקא בסוף. אבל עד שהגיעו אליו, היה לכיתה יא בוקר שלם של משחק.

הבוקר נפתח באולם פנאי עם שולחנות ביליארד וטניס שולחן. הבחורים התחלקו בין השולחנות, החליפו תורות, והתחרויות הקטנות נמשכו עוד ועוד. מי שחיכה לתור שלו לא נשאר בצד - הוא עמד מסביב, עודד וצעק עצות.

אחר כך יצאו החוצה, לאוויר הפתוח. השכבה כולה במקום אחד, בלי כיתה ובלי צלצול, ובחורים שבדרך כלל יושבים בקצוות שונים של החדר מצאו את עצמם מדברים. מישהו הציע משחק כדור, אחרים התיישבו בצל לשיחה, והזמן עבר מהר מהצפוי.

ולקראת הסיום, הבוקר נעצר. איש צוות קרא לאחד התלמידים והעניק לו תעודת הצטיינות, והכיתה כולה עמדה מסביב ומחאה כפיים. הכרה שניתנת מול החברים נשארת עם בחור הרבה אחרי שהתעודה נכנסת לתיק. בשביל הצוות, זו הזדמנות להגיד לבחור בקול רם שהוא עשה משהו טוב.

בדרך חזרה לישיבה עוד דיברו על המשחקים, על מי ניצח ועל מי דורש משחק חוזר. והבחור עם התעודה ישב ביניהם, קצת יותר זקוף מאשר בבוקר.